שבועיים-שלושה לפני פתיחת השנה: אתם עם הילדים מסתובבים בקניון, כשאתם שומעים את הקול הגבוה והמוכר מדי שבא מהמעבר בין הילקוט של סופר סטרייקה לקלמר של וונדר וומן או נסיכת הדיסני החדשה. מסקרנות או דאגה, אתם מתקרבים להבין מה פשר הצעקות, ומבינים שזה לא יותר מבכי של ילד שרק רוצה את אותו הילקוט כמו שקנו לחבר שלו לפני שבוע.
זהו הצליל של אלפי ילדים בכל שנה בתקופת סוף החופש הגדול ולקראת החזרה ללימודים.
אנחנו באופן טבעי כנראה נכנע ללחץ, נוציא סכומי עתק ונסיים את היום מוטרדים יותר מהטלפון שצפוי להגיע מהבנקאי האישי כי גם לנו מכרו ש"הילדים שלנו ראויים ליותר", ויותר זה מותג, בוודאי אם כבר יש אותו לכל השאר, כמו שהזאטוט אומר.
אחת המניפולציות המשכנעות ביותר שחברות המותגים משתמשות בהן כדי להגיע להורים היא לשחק על הרגש של אשמה. הן גורמות לנו להרגיש חוסר ביטחון ואף חוסר כשירות כי לכולם יש ורק לילד שלכם אין, וככה דוחפים לנו מוצר שמבטיח להביא לילדים שלנו אושר.
אז איך מתמודדים?
צרת רבים: קודם כל אפשר להירגע עם תחושות האשמה. בניגוד למה שאומר הילד, לא כל ההורים קנו מותגים. מה שכן, כולם מתמודדים כעת עם אותם הלחצים. ותודו, שקצת עוזר לדעת שאתם לא לבד. יותר מזה, גם אנחנו היינו פעם ילדים והתחננו להורים שלנו שיקנו לנו יומנים של "חבורת הזבל", נעלי "מגנום" או ילקוט של "ג'אנספורט". השמיים לא נפלו כשלא קיבלנו את כל מה שרצינו.
לא לתת לגיטימציה: כהורים, חלק מהתפקיד שלנו הוא לחנך לכלכלה נכונה. אם הילד שלכם מבקש ילקוט גב חדש עם סמל של מותג מבוקש שעולה פי 3 מילקוט רגיל- תשתדלו לא להגיד לו שזה מאוד יקר. זה מרמז שהבקשה שלו היא בקשה לגיטימית אם רק היה לנו את הכסף.
במקום זאת, הסבירו לו שהשימוש בכסף הזה יכול להועיל לנו לקנייה של מוצר אחר ושיש לו ילקוט במצב טוב משנה שעברה ואין צורך לרכוש ילקוט נוסף.
להפוך למשימה משותפת: כדאי להושיב את הילדים לפני שיוצאים לקניות ולהסביר להם שיש תקציב, ויש רשימה של מוצרים (ניתן להכין את הרשימה ביחד כמשפחה) ושלא נוכל לרכוש את כל מה שיבקשו אלא בהתאם לצורך וליכולת הכלכלית. כמובן ששיחה כזאת תיעשה בהתאם לגיל הילד- אין טעם להכביד בנושאים כלכליים על ילד קטן מדי.
לבחור רק אחד: כמו שמסכימים על קוביית שוקולד אחת ביום או סוכריה אחת גם כאן אפשר להתפשר על מוצר אחד, אפשר להסכים מראש על מוצר אחד מיוחד שאותו הילד יבחר וביחד לסכם שיתר המוצרים יהיו מוצרים ללא מיתוג. רצוי גם להסביר שעט ממותג לא כותב יותר טוב מעט אחר, ושעטים לפעמים הולכים לאיבוד או נהרסים ושיש עטיפות למחברות יפות גם יותר מעטיפות עם תמונה של הלו קיטי.
מותג? מהכסף שלך: בנוסף, לקח חינוכי יהיה להציע לילד להשתמש בדמי הכיס שצבר או להציע לו להתחיל לחסוך על מנת לרכוש את הקלמר המיוחד שרצה. ניתן להסביר לו בצורה ויזואלית על הפערים בין מחברת ממותגת לרגילה- הניחו אותן אחת ליד השנייה הראו לו שהן אותו הדבר למעט הציור בכריכה ותשאלו את הילד שלכם האם הוא רוצה לשלם את ההפרש ביניהם מדמי הכיס. הראו לו שאתם סומכים על שיקול הדעת שלו אבל אל תשכחו להגיד לו את דעתכם בנושא.
כוח ההמון: ניתן גם לנסות להתאגד עם הורים נוספים ויחד להחליט שהשנה אתם לא נכנעים למלכודת המותגים ואפילו לשתף את אנשי החינוך במסגרות הלימודיות וביחד להילחם במותגים – כשם שיש תלבושת אחידה, אפשר להזמין את בית הספר להתגייס ולסמן כמטרה ציוד אחיד ולא ממותג לכלל התלמידים.
ירידים: הפכו את ה"משימה הבלתי אפשרית" לחוויה משפחתית מהנה - אספו את בני המשפחה ותצאו לסייר בירידי יד שנייה של מוצרי החזרה לבית הספר. כאלו מתקיימים ברוב המרכזים הקהילתיים של החברה למתנ"סים הארצית. גם תרוויחו יום כיף ומגבש עם המשפחה וגם תחסכו בהוצאות.
וחשוב להזכיר שרגעי האושר לא תלויים בסכומים שאתם מוציאים על מוצרים שמחזיקים מעמד בקושי שנה אחת, או אפילו שלוש. הרגעים המרגשים באמת הם כשאתם שולחים את הילד שלכם ליום הראשון בכיתה א', או שיחדיו עטפתם אות החוברות או שקישטתם אותם באופן ידני, או שהילד סיפר לכם על היום הראשון, לא מגובה הגיהוץ בכרטיס האשראי.
אז שתהיה שנה טובה, מהנה וחסרת רדיפה אחר מותגים.
הכותבת היא דליה כהן, מנהלת "קרוסלה" - רשת המרכזים לגיל הרך והמשפחה של החברה למתנ"סים הארצית. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וקרימינולוגיה ותואר שני לחינוך בגיל הרך מהאוניברסיטה העברית וניסיון של עשרות שנים בתחום.
